1. לפני התנגדות לביצוע שטר, שהוגשה על ידי המבקשים בגין ביצוע שלושה שיקים כל אחד על סך 5,600ש"ח (זמן פירעון 30.03.2012; 30.04.2012; 30.05.2012), במסגרת תיק הוצל"פ מס' 10-07168-12-8.
2. המשיבה, הינה חברה העוסקת, בין היתר, במתן הלוואות חוץ בנקאיות.
המבקשת 1, חברה העוסקת בתיירות, פנתה למשיבה, באמצעות המבקשים 2 ו-3 , אב ובנו, מנהלי המבקשת 1 ובעליה, לקבלת הלוואה על סך 100,000 ש"ח. המבקשים 1 ו-2 חתמו כערבים להלוואה.
בין הצדדים התקיימו עיסקאות קודמות.
3. לטענת המבקשים, הם אינם חייבים בפירעון השיקים מושא תיקי ההוצל"פ, מאחר והעסקה תמורתה נתנה המבקשת 1 את השיקים למשיבה בוטלה, שכן הצדדים לא הגיעו להסכמה לגבי שיעור הריבית החודשי. עוד טענו, כי כל פניותיהם למשיבה להשיב להם את השיקים, לא נענו. משכך, יש לאפשר להם להתגונן.
4. ביום 5.11.2013, נחקרו הנתבעים 2 ו-3, על תצהיריהם. משהתברר, כי בין אותם צדדים מתנהלים הליכים נוספים, במקביל, בבית משפט זה, לפני כב' הרשם הבכיר קודסי (ת"ט 19925-01-13; ות"ט 5548-10-12), הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, אשר קיבלה תוקף של החלטה, ולפיה יצורפו לתביעה שלפני שני התיקים לעיל. הצדדים סיכמו בכתב.
5. המבקשים חזרו בסיכומיהם על הטענה להעדר תמורה, שכן העיסקה לא בוצעה. לטענתם, הודיעו למשיבה על ביטול העיסקה וביקשו לקבל לידיהם את השיקים שמסרו לה מראש, אולם לא נענו.
6. המשיבה טענה, כי הנימוקים שהעלו המבקשים אינם מספקים הסבר מדוע לא העלו כל טענה עת נפרעו 8 שיקים על סך של 5,600 ש"ח כ"א, שנמסרו באותה עיסקה. לא זו אף זו, המבקשים לא הציגו כל ראיה שיהיה בה כדי להצדיק מתן רשות להתגונן.
7. סכומם הכולל של תיקי ההוצל"פ, שנפתחו על ידי המשיבה נגד המבקשים הינו בסך של 49,300.63ש"ח (קרן), כדלקמן:
במסגרת תיק הוצל"פ מס' 10-07168-12-8 (התביעה המקורית שלפני) - סך של 16,800 ש"ח;
במסגרת תיק הוצל"פ מס' 10-06186-12-9 (ת"ט 19925-01-13) - סך של 15,553 ש"ח;
במסגרת תיק הוצל"פ מס' 10-06187-12-0 (ת"ט 5548-10-12) - סך של 16,947.63 ש"ח.
דיון והכרעה
8. ההלכהלעניין הבקשה למתן רשות להתגונן היא, כי
"
בשלב הבקשה למתן רשות להתגונן, בית המשפט איננו שוקל את מהימנותו של הנתבע ואין הנתבע צריך לשכנע בנכונות טענותיו שפורטו בתצהיר. די לנתבע בכך שהראה בתצהירו הגנה אפשרית בפני התביעה ולו בדוחק, אלא אם כן התמוטטה הגנה זו בחקירה שכנגד" (ע"א 16/89
"ורדים חב' לגידול פרחים" נ' החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ, פד"י מ"ה (5), 735).
ככלל, הנטייה היא, ליתן רשות להתגונן כל אימת שטענות ההגנה מעלות סוגיות המצדיקות בחינתן בדרך של בירור התובענה לגופה (ראה- ע"א 620/06
סילבר נ' אטלי (פורסם ביום 18.11.2008); ע"א 2113/06
סלימאן נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (פורסם ביום, 18.06.2008).
נטייה זו נובעת, בין השאר, ממעמדה של הזכות להתגונן: "
זכות זו, ביסודה, שקולה כזכות דיונית בעלת מימד חוקתי, בדומה, וכפועל נגזר, מזכות הפנייה לערכאות של התובע, אשר הוכרה במשפטנו כבעלת אופי חוקתי...
בשל מעמדה הרם של הזכות הדיונית להתגונן, יש צורך במידת וודאות גבוהה בדבר חוסר רצינותן והעדר ממשותן של טענות ההגנה, כדי להצדיק דחיית בקשה לרשות להתגונן" (ע"א 10189/07
ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (פורסם ביום 15.06.2009).
ואולם, חרף הכללים המקלים, שנועדו למנוע נעילת שער בפני מי שהגנה אפשרית בפיו, נקבע כי "
לא יתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה, או שהיא 'הגנת בדים'..." (ע"א 594/85
זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721, 722 (1988).
משכך, הבקשה למתן רשות להתגונן תידחה רק כאשר ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 1471/06
עגיב יעוץ וניהול בע"מ נ' רבינוביץ (פורסם ביום 6.03.2008; יואל זוסמן,
סדרי הדין האזרחי, 675 (מהדורה שביעית 1995); אורי גורן,
סוגיות בסדר דין אזרחי, 309 (מהדורה תשיעית 2007).
9. כטענות הגנה כלפי צד קרוב, כלומר הצד עימו עשה המתנגד את עסקת היסוד שבמסגרתה הוצא ונמסר השטר נשוא ההתנגדות, רשאי המתנגד לטעון מגוון של טענות הגנה אפשריות, החל מטענות הגנה שטריות (לדוגמא: טענת "כישלון תמורה מלא") וכלה בטענות חוזיות או בכל טענה אחרת שהמתנגד רשאי היה להעלותה אילו התביעה המוגשת נגדו לא היתה שטרית אלא תביעה על פי עיסקת היסוד(ראה- דנ"א 258/98
צמח נ' שלשבסקי, פ"ד נה (4) 193 (1998).